<h1>כתוב שם לראב"ד — ב"ק</h1>
<h2>דף ז.</h2>
במאור [ב"ק] דף כט. ד"ה כי איתמר. לרי"ף סי' קלז. ועוד כתוב שם: אמר לך רבי אלעזר כי אתמר דרבא הכי אתמר, שה להוציא את הכלאים לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא וכו', עד וטעמא דרבי יהושע משום דסבירא ליה [זה וזה גורם אסור]. אמר אברהם: טעה בזה. דרבי יהושע זה וזה גורם מותר סבירא ליה, כדאיתא במסכת חולין [דף נח.]. והכא היינו טעמא משום דכתיב [דברים יד] שה כשבים, והכי איתא בבכורות [דף ז.]. ומאי דקאמר אפילו טהור שנולד מן הטהורה ועבורו מן הטמא אסר רבי יהושע ליכא מאן דציית ליה דהוה ליה לפרושי ולגלויי כח דהתירא. ואי משום דכתיב שה כשבים שיש בו שני כשבים קאמר, ואשני כשבים הוא דקפיד רחמנא שיהא בו הכשר שני כשבים ואם בטמא שנולד מן הטהורים מכשיר, כל שכן טהור בן טהורה אעפ"י שאביו טמא, וכיון שהוא טהור בן טהורה האי יש בו שני כבשים.
<h2>דף מט.</h2>
במאור [ב"ק] דף כז: ד"ה ומה שכתב. לרי"ף סי' קלא. ומה שכתב הרב רבי אברהם ז"ל והאריך באורכתא כמו שכתב בפירושיו, לא נראה לי. אבל נראה לי דרב אשי חולק על נהרדעי והלכתא כותיה דשויה שליח, הלכך לא בעינן זיל דון וזכה בה והנפק לנפשך וכו'. אמר אברהם: כל מה שכתב בכאן אי אפשר, כי בודאי הלכה כנהרדעי, דהא בכמה מקומות [שבועות דף לג: בכורות דף מט.] אמרינן בבא בהרשאה, ואם שליח יכול לידון ולהוציא ממון למה הוצרכו להרשאה והלא אפילו שליח שעשאו בעדים [ב"ק דף קד.] נמי יכול לדון ולערער. ועוד הוה ליה למימר לאפלוגי אמילתא דנהרדעי ולימא הכי כיון דשליחא הוא לא צריך, ואיהו לא פליג אלא אדאמימר ולענין תפיסה בלחוד דאי תפס מפקינן מיניה. סוף דבר כל מי שהוא רוצה לעמוד על עקרי הרשאות, יבא ויראה בחבור הרשאות שחברתי, ושם יעמוד על עקרן.
